מה המשמעות של שקר בהליך הפלילי?

השקר במשפט פלילי אינו רק קטגוריה מוסרית, אלא מושג משפטי-אופרטיבי שנבחן על ציר כפול. לאמור, אחריות פלילית בגין אמירה כוזבת ומשקל ראייתי של אמירה כוזבת בתיק בו נדרשת הכרעה. ודוקו, שופטים ממעטים בשימוש במילה המפורשת "שקר" בהתייחסם לעדות שנשמעה בפניהם, כך עולה מסקירה עיונית שביצעתי.⁴⁰¶

במישור האחריות הפלילית עבירה של עדות שקר מחייבת כי העד ימסור עדות כוזבת בדבר מהותי, ביודעין⁴¹ ובתוך ההליך השיפוטי; לעניין זה אין די באי-דיוק, שכחה או פירוש שגוי,⁴² כשגם עדויות סותרות לא נכנסות לקטגוריה⁴³ מושא דיונינו.¶

כשמדובר בעדויות סותרות שניתנו על ידי אותו עד בפני רשויות שונות, נדרשת סתירה בשאלה עובדתית מהותית, ובנוסף בכוונה להטעות.⁴⁴ בדומה, מסירת ידיעה כוזבת לשוטר דורשת מודעות לכך שהידיעה כוזבת.⁴⁵¶

המכנה המשותף של כל האמור, שקר פלילי הוא טענה עובדתית שנמסרה בניגוד לאמונת הדובר, מתוך תכלית לגרום לרשות להסתמך עליה ולהסיט את מסלול הבירור. בהיעדר מודעות או תכלית בהתאמה לעבירה, נקבל לכל היותר טעות, סתירה או שינוי גרסה שאינם עבירה.¶

במישור דיני הראיות, הדין מכיר בכך שסתירות אינן מזהות בהכרח שקר. פקודת הראיות קובעת מפורשות כי בית-המשפט רשאי להסתמך על ראיות אף אם קיימות סתירות ביניהן.⁴⁶ הפסיקה חידדה כי אין לצפות מעד, ובפרט נפגעי עבירה, להיות "מכשיר לדיוק אוטומטי"⁴⁷ וכן לעולם תהיינה סתירות ואי-דיוקים בעדותם;⁴⁸ פערים בפרטים יכולים לשקף מגבלות זיכרון, קידוד-חסר של אירוע, או דינמיקה של שיחה ותשאול, ולא כזב מכוון.⁴⁹¶

בפועל, "תיוג-שקר" יכול וייצר הטיית אישוש: מרגע שהפער הוגדר כשקר, כל ראיה חדשה נקראת דרכו. לכן, סתירה היא נתון; שקר הוא מסקנה המחייבת הנמקה. כלומר, כיצד הוסק היסוד הנפשי? כיצד נלמדה הכוונה להטעות?¶

מכאן הצורך במבחן תלת-שכבתי לסיווג פערים: (1) מקור הפער – האם הוא טכני? תיעוד, תרגום, ניסוח, שאלות מדריכות; קוגניטיבי? זיכרון/תפיסה/טראומה, או נורמטיבי (בחירה להסוות); (2) מהותיות - האם הפער נוגע ליסוד-עבירה? לזמן-מקום? לקשר סיבתי? או רק לשוליים; (3) אינדיקציות לכוונת הטעיה - דפוס של התאמת גרסה לראיות מתפתחות, מניע ברור, סתירות לכיוון אחד או התגלות הכזב באמצעות גורם חיצוני.¶

הנחיית פרקליט המדינה 2.5⁵⁰ מחזקת גישה זו: התביעה תטה לפתוח בחקירה כאשר הכזב או הסתירה ניתנו באופן מודע, נגעו בליבת העניין והיו בעלי פוטנציאל להשפיע על תוצאת ההליך, ובפרט כאשר הכזב נחשף בשל גורם חיצוני ולא בעקבות חזרה יזומה. במקביל היא מדגישה איזון אינטרסים כדי לא להרתיע עדים ונפגעי עבירה, ואף קובעת שככלל יש להימנע מפתיחה בחקירה נגד חשוד או נאשם על אמרה כוזבת שמסר במסגרת חקירתו או משפטו, למעט מקרים של עלילת שווא מפלילה נגד אחר או נסיבות מחמירות מיוחדות.¶

יישום שיטתי של המבחן יאפשר לבית-המשפט ולצדדים לתייג כל פער לפי מקור, מהותיות ותכלית, ולהסביר מתי מדובר בהטעיה. כלל עבודה פשוט הוא לחייב את ההכרעה בשני משפטים קצרים: מדוע זה פער מהותי? ומדוע הוא מלמד על כוונה להטעות? כך הגבול הדק יהפוך לכלל עבודה שקוף שיעלה את איכות ההכרעה השיפוטית.¶